היסטוריה

 
היישוב הוקם ב-4 ביולי 1937 במסגרת חומה ומגדל‏ בשם מולדת על שם ארגונם של המייסדים, עולים מגרמניה חברי ארגון "מולדת". המייסדים קבלו את הכשרתם בנהלל, ובאר טוביה‏.

הקרן הקיימת רכשה עבור הארגון קרקע ליד טייבה שבעמק יזרעאל ובתחילת 1937 החלו להתכונן לעלייה למקום‏. בעלייה על הקרקע השתתפו 12 רווקים ו 3 זוגות חברים מתוך כל חברי הארגון, ביחד עם מספר נוטרים ובסיוע של חברים ביישובים סמוכים.

בארבעת השנים הראשונות הסתמך היישוב על מים שהובאו מכפר יחזקאל שבעמק יזרעאל.מיכלית היתה נוסעת 3 פעמים ביום ומביאה מים. רק בשנת 1941 חובר היישוב לצינור מים. השטח שהוקצה ליישוב היה כ-8000 דונם‏, אולם הוא היה מפוזר ונדרשו עוד מאמצים עד לביצוע החלפות שיביאו לריכוזו. חברי הארגון שלא השתתפו בעלייה על הקרקע נותרו זמנית בבאר טוביה‏.

בשלב זה החלו הבירורים לגבי אופי היישוב והוחלט ללכת לכיוון של מושב שיתופי.

לטענת אנשי המקום הרעיון של מושב שיתופי התגבש עוד בבאר טוביה במקביל להתגבשותו בקרב אנשי "הקוצר" שהקימו את כפר חיטים. חלק מאנשי הארגון שלא השלימו עם הרעיון של מושב שיתופי, פרשו במאי 1939 ולאחר שבועיים הקימו את שדמות דבורה‏.

ביולי 1939 כילתה שריפה שהחלה כתוצאה מפיצוץ פרימוס את המחנה כולו כולל המגדל, החומה וצריפים ואוהלים שהיו בתוך החומה., אך במהרה נבנה היישוב מחדש. עדיין במתכונת של "חומה ומגדל".

שנת 1942 הייתה שנה מכרעת בחיי מולדת. פורקה החומה , פורק המחנה הישן (חומה ומגדל) וצריפיו וסככותיו הועברו לנקודה החדשה. ניטעו עצי השדרה ונבנו עשרת בתי האבן הראשונים כשכל בית משמש לשתי משפחות .

ב 1950 הושלם התקציב ההתיישבותי מהסוכנות ל 60 משפחות וכל משפחה קיבלה צריף או בית.

בין הבתים מוצבים הצריפים בניה בשיטה זו של בית וצריף לסירוגין נקראה "תוכנית פן" של הסוכנות. "פן" ייכשל רעיון המושב השיתופי וירצו בכל זאת להקים משקים נפרדים (מושב) עם מגרש יותר גדול.

בקיץ 1942 תקפה את היישוב מגפת טיפוס ושלושה חברים נפטרו‏-.מוקם בית הקברות של הישוב.

ביום הזיכרון בקיץ 1943 במלאת שנה למות שלושת חברינו ממחלת הטיפוס מניחים את אבן הפינה לבית חינוך וספרייה שיקראו על שם משפחת מוצקין -ליאו וגבריאל –אב ובנו ,

ילמדו בבית ספר עד כיתה ח' ולתיכון ירדו ללמוד בבה"ס המשותף בעין חרוד.

ביה"ס פסק מלפעול סופית ביוני 2003 בשל מדיניות משרד החינוך לסגור בתי ספר קטנים בישובים .

לאחר שנים רצופות של בצורת הוחלט בשנת 1947 על הקמת מפעל כימו-טכני לייצור משחות נעליים "גלבוע" ומשחות ידיים להסרת שומנים "המפליא". הרעיון מאחורי ההקמה היה מקור תעסוקה גמיש לחברים שאינו תלוי בחקלאות.

חומרי הגלם ששימשו בייצור משחת הנעליים היו דונג דבורים, טרפנטין ופרפין שבושלו בסירים גדולים על פרימוסים. את המשחות שהיו במצב רותח ונוזלי ייצקו באופן ידני לקופסאות פח בגדלים שונים

המבנה עשוי פח גלי ללא כל בידוד והטמפרטורה הגבוהה ששררה בו בימי הקיץ הובילה לכך שהעבודה בוצעה בעיקר בלילות.

ב-1949 התקבלה החלטה על סגירתו של המפעל שלא עמד בציפיות הכלכליות, אך בפועל בגלל ויכוחים והתלבטויות הוא נסגר רק ב- 1954.

בחיפוש אחר תעשייה הוקם באותו מבנה בשנת 1961 "מולתם"-מפעל, לייצור אותיות ארכטיקטוניות ממתכת, עץ זית ופלסטיק – ושלטים חרוטים, נקנה ממר ה. גייבל משיקגו. למרות שהוקם ב-1961 (במקום מפעל "גלבוע) החל לפעול וליצר רק כעבור כ-11 חודש. כאשר בייצור מלא הוחל רק ב- 1963. גם מפעל זה איכזב ובשנת 1970 נסגר. המבנה שימש תחילה את ענף הנוי ובשנים האחרונות משמש כמחסן.



ניהול הישוב: ועד מקומי + ועד אגודה
בתי אב: כ- 300
אוכלוסיית הישוב: ציבור חילוני, צעירים/ותיקים
מוסדות ושירותים: קופת חולים, מינימרקט, ספריה, בית כנסת, ברכת שחייה, מתנסים, גני ילדים, דואר, שירותי תחבורה, גני משחקים.

בשנת 1998 החלה הקמת שכונת הרחבה ראשונה במולדת, ובשנת 2005 נבנתה שכונה נוספת. כיום מונה היישוב כ- 1,000 תושבים.